ה' פונה אל העם אשר אכזב בהתנהגותו, לא הביא קרבנות כראוי, ואף הכביד עליו בחטאיו. האדם עלול לחשוב שקרבנותיו מעניקים תועלת או כבוד לה', אך האמת היא שאין לו צורך בהם, ואפילו את הטרחה שבהקרבה הוא הטיל על הכהנים ולא על האדם המביא אותם [אדרת אליהו]. על רקע זה, במקום להעניש את העם על כפיות הטובה, ה' מצהיר על מחילה מוחלטת וחסד חינם, שאינם תלויים במעשי האדם.
הכפלת המילים אָנֹכִי אָנֹכִי באה להדגיש כי ה' לבדו, ואין בלתו, הוא הפועל והמושיע [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. בנוסף, הכפילות מצביעה על רציפות היסטורית: ה' הוא זה שמחה את חטאי דור המדבר בעבר, והוא זה שממשיך לסלוח בכל דור ודור [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, צאינה וראינה]. יש המוסיפים כי מילה זו מזכירה את זכות קבלת התורה, שהחלה בדיבר "אנכי", ובזכותה העולם קיים [חומת אנך, נחל שורק]. פעולתו של ה' היא שהוא מֹחֶה, כלומר מוחק לחלוטין את החטאים [מצודת ציון], עד שלא נשאר מהם כל רושם וזכר [מצודת דוד].
המחילה ניתנת לְמַעֲנִי, כלומר לא בזכות מעשיו של האדם או בצדקת אבותיו [רש"י], אלא למען כבודו של ה', כדי שלא יחולל שמו בעמים אם יכלה את ישראל בשל עונותיהם [רד"ק, מצודת דוד, אבן עזרא, צאינה וראינה, שד"ל]. גישה נוספת מסבירה כי ה' מוחל "למענו" מתוך מידת הרחמים והאחריות; מכיוון שהוא עצמו ברא את היצר הרע שמכשיל את האדם, הוא מתחשב בקושי האנושי ורואה בחוטא אדם הנתון תחת אונס וראוי לרחמים [צוארי שלל].
הפרשנים עומדים על ההבחנה בפסוק בין פְשָׁעֶיךָ (חטאים חמורים שנעשו במזיד ובמרד) לבין וְחַטֹּאתֶיךָ (חטאים קלים יותר או כאלו שנעשו בשוגג). הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שיש כאן קשר של סיבה ותוצאה: אדם מתחיל לחטוא במזיד, ועבירה זו גוררת אחריה חטאים נוספים מתוך הרגל או חולשה. כאשר ה' מוחק את הפשעים שהם השורש, ממילא החטאים הנגררים נעלמים ואינם מוזכרים עוד [נחל שורק, צוארי שלל, חומת אנך].
מנגד, יש המסבירים את ההבדל על רקע עבודת הקרבנות. הקרבן שהאדם מביא יכול לכפר רק על שגגות, אך אינו מועיל לפשעים שנעשו במזיד. לכן ה' מדגיש שהוא זה שמוחק את הפשעים החמורים מתוך חסד נדבה, ללא כל עזרה מקרבנות האדם. מכיוון שה' מתמקד במחיקת הפשעים הגדולים, הוא מתעלם לחלוטין מהחטאים הקטנים ואינו זוכר אותם [מלבי"ם]. מחילה זו כה עמוקה, עד שה' כביכול עושה עצמו שוכח, כדי להתייחס לחטאים שנבעו משכחה וחולשה אנושית כדבר שנעשה באונס, ובכך הוא פוטר את האדם מעונש [נחל שורק].