ישעיהו, פרק מ״ג, פסוק ה׳

ה' מפיג את חששו של העם כי לא ניתן לקבץ את פזוריו, ומבטיח להם אַל־תִּירָא כִּי אִתְּךָ־אָנִי לקראת ישועתם העתידית. ההבטחה מקיפה את כל קצוות העולם, או מתייחסת ספציפית למרחביה העצומים של גלות בבל, כאשר מִמִּזְרָח מכוון לבבל וּמִמַּעֲרָב למצרים ואשור. אופן החזרת הגולים מותאם למצבם: עשרת השבטים שגלו בעבר הרחוק יושבים יחד, ולכן ה' רק יביא ארצה את צאצאיהם, כפי שנאמר אָבִיא זַרְעֶךָ, תוך הבטחה להוביל אפילו את הילדים הקטנים בנחת. לעומת זאת, שבטי יהודה ובנימין שגלו מאוחר יותר מפוזרים לכל עבר וזקוקים לאיסוף ממשי, ולכן ה' פונה אליהם ישירות במילה אֲקַבְּצֶךָּ. פנייה זו רומזת גם לתחיית המתים, המבטיחה כי בני דור הגלות עצמם יקומו לתחייה ויזכו לשוב לארצם.