ישעיהו, פרק מ״ג, פסוק ב׳

ה' מבטיח לעם ישראל משענת והגנה מפני איומים קיומיים וצרות עמוקות, הנמשלים לאיתני הטבע. בין אם מדובר בסכנות היסטוריות מידי אומות עוינות כמצרים, אשור ובבל, ובין אם בגזרות שמד רוחניות או ביום הדין העתידי, ההשגחה האלוהית מלווה את העם. ככל שהאיום מתעצם ממעבר בַּמַּיִם אל נְּהָרוֹת סוחפים, ומפגיעת אֵשׁ אל לֶהָבָה, כך מתגלה עוצמת ההצלה בשתי דרכים שונות. לעתים ה' שומר על האדם מחוץ לסכנה כדי שלֹא תִכָּוֶה, כלומר לא תיחרך, ולעתים ההצלה נסית לחלוטין ומתרחשת כאשר האדם נמצא בְּמוֹ, בתוך הסכנה ממש. במצבים אלו טבעם ההרסני של המזיקים מתבטל, ולכן הנהרות לֹא יִשְׁטְפוּךָ והלהבה לֹא תִבְעַר בָּךְ.