ישעיהו, פרק נ״ב, פסוק א׳

Isaiah 52:1Sefaria

עוּרִ֥י עוּרִ֛י לִבְשִׁ֥י עֻזֵּ֖ךְ צִיּ֑וֹן לִבְשִׁ֣י ׀ בִּגְדֵ֣י תִפְאַרְתֵּ֗ךְ יְרוּשָׁלַ֙͏ִם֙ עִ֣יר הַקֹּ֔דֶשׁ כִּ֣י לֹ֥א יוֹסִ֛יף יָבֹא־בָ֥ךְ ע֖וֹד עָרֵ֥ל וְטָמֵֽא׃

לעת הגאולה קורא ה' לירושלים להקיץ מתרדמת הצער שבה הייתה שרויה בכוחות עצמה, ופונה אליה בכפילות עוּרִי עוּרִי הרומזת לשתי הגלויות שעבר העם. העיר נדרשת לשוב ולעטות את כבודה בשני רבדים: צִיּוֹן, המייצגת את הכוח הרוחני והפנימי של המקדש וההנהגה, מצווה לִבְשִׁי עֻזֵּךְ, ואילו יְרוּשָׁלִַם, המייצגת את העיר כולה והצלחתה החיצונית והגשמית, נדרשת לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ. קריאת העידוד מלווה בהבטחה נצחית כִּי לֹא יוֹסִיף יָבֹא־בָךְ עוֹד עָרֵל וְטָמֵא, כלומר אומות זרות לא יבואו עוד לעולם אל תוך העיר כדי למשול בה. כינויים אלו מכוונים למלכויות אדום וישמעאל ששלטו בעיר חליפות מאז החורבן, והרחקתן המוחלטת מוכיחה לדעת רוב המפרשים כי הנבואה עוסקת בגאולה העתידית והסופית, ולא בגאולת בבל.

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פרק נ״א
פסוק ב׳

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.