לאורך שנות הגלות, מצבו השפל והעני של עם ישראל עורר תדהמה עמוקה בקרב אומות העולם. כַּאֲשֶׁר הגויים, המכונים רַבִּים, שָׁמְמ֤וּ והשתוממו עָלֶ֙יךָ֙ לנוכח הצרות שפקדו את העם, הם אישרו כי כֵּן, אכן באמת, מִשְׁחַת ופגום הוא מצבם הפיזי והנפשי. הפחד והשעבוד הותירו חותם כה ניכר, עד שזיו פניהם, שהוא מַרְאֵהוּ, היה משונה מֵאִ֖ישׁ, מכל דבר הקיים במציאות. במקביל, גם צורת פרצופם, המכונה וְתֹאֲר֖וֹ, הייתה שונה מכלל מִבְּנֵ֥י אָדָֽם, עד כדי שחלק מהאומות תהו אם צורתם אנושית כלל. עם זאת, המשוואה בפסוק מלמדת שכפי שהייתה גדולה התדהמה משפלות זו, כך תהיה עצומה הצלחתם של ישראל לעתיד לבוא.
ישעיהו, פרק נ״ב, פסוק י״ד
כַּאֲשֶׁ֨ר שָׁמְמ֤וּ עָלֶ֙יךָ֙ רַבִּ֔ים כֵּן־מִשְׁחַ֥ת מֵאִ֖ישׁ מַרְאֵ֑הוּ וְתֹאֲר֖וֹ מִבְּנֵ֥י אָדָֽם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.