מאחר שה׳ הוא בורא העולם והמושל בו, יש לו קניין ובעלות מוחלטת על הכל, הן על גוף הארץ והן על האדם והבהמה שעליה [מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. התיאור בְּכֹחִי הַגָּדוֹל וּבִזְרוֹעִי הַנְּטוּיָה מצביע על שני היבטים של ההנהגה האלוהית: "כוחו הגדול" מתייחס לעצם פעולת הבריאה הראשונית, ואילו "זרועו הנטויה" מסמלת את קיומו המתמיד של העולם, שכן ה׳ פועל תמיד לשמר את הבריאה כמעשה של יצירה תמידית [מלבי"ם].
מכיוון שהכל שייך לו, ה׳ מבהיר כי וּנְתַתִּיהָ מתוך סמכות זו, בידו הכוח המלא למסור את הארץ לכל מי שימצא לנכון [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. המילה יָשַׁר משמשת כאן כפועל בזמן עבר [רד"ק]. משמעות המסירה לַאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינָי היא שה׳ הוא זה שממנה מלכים ומושלים שיעמדו בראש וישלטו על הארץ כראות עיניו [מלבי"ם].