נבואת ירמיהו מציבה גבול היסטורי ברור לשלטונה של האימפריה הבבלית, וקובעת מראש כי שלטון זה יימשך שלושה דורות בלבד, שלאחריהם תבוא מפלתה. הפרשנים מסכימים כי הפסוק מונה את שושלת נבוכדנצר במדויק: וְאֶת בְּנוֹ הוא אויל מרודך, וְאֶת בֶּן בְּנוֹ הוא בלשאצר.
הנביא מצהיר כי שעבוד הגויים לבבל יימשך עַד בֹּא עֵת אַרְצוֹ, כלומר עד שיגיע זמן חורבנה של בבל. עת זו תתרחש בימיהם של דריוש המדי וכורש, אשר יבואו ויהרגו את בלשאצר [רש"י, מצודת דוד]. התוספת גַּם הוּא באה לבטא עיקרון של מידה כנגד מידה; כשם שהגיע עת חורבנן של הארצות והמלכויות שהחריב נבוכדנצר, כך יגיע בהכרח גם זמנה של ארצו שלו להיחרב [מצודת דוד].
בסופם של שלושת דורות הגדולה והשלטון, תתהפך המציאות לחלוטין. ההבטחה וְעָבְדוּ בוֹ מלמדת כי לאחר נפילת בבל, גויים רבים ומלכים גדולים ישעבדו ויעבידו את האימפריה הבבלית עצמה [ביאור שטיינזלץ].