החלטתו של ה׳ להעניק שלטון מוחלט וחסר תקדים לנבוכדנאצר מקיפה לא רק את הממלכות האנושיות, אלא משעבדת למרותו הכול, ואף את עולם החי [ביאור שטיינזלץ].
ההכרזה על מסירת הָאֲרָצוֹת הָאֵלֶּה מתייחסת לארצותיהם של המלכים שאליהם מופנית הנבואה [מצודת דוד], כאשר ה׳ ממנה את נבוכדנאצר למלך יחיד ועליון על כלל הטריטוריות הללו [מלבי"ם]. הכינוי המפתיע שמעניק ה׳ למלך הבבלי, עַבְדִּי, מוסבר על ידי רוב הפרשנים בכך שנבוכדנאצר משמש למעשה ככלי שרת. הוא מבצע את שליחותו של ה׳ ועושה את רצונו כדי להעניש את הגויים ואת שונאיו של ה׳ [רש"י, רד"ק, מצודת דוד].
השליטה המוחלטת מתבטאת גם במילים וְגַם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לוֹ לְעָבְדוֹ, הבטחה שזכתה למספר כיווני פרשנות. הגישה המעשית מסבירה כי נבוכדנאצר רתם חיות רעות, דוגמת פילים ואריות, ככוח עזר במערכות המלחמה שלו [מלבי"ם], או שהחיות פשוט השלימו עמו והיו נתונות למרותו בדרך הטבע [רד"ק].
לעומת זאת, גישה מדרשית רואה בכך תיאור של מופת פלאי שנועד להוכיח באופן חותך כי שלטונו ניתן לו מאת ה׳. לפי מסורת זו, נבוכדנאצר הפגין את שליטתו בטבע כאשר רכב על אריה וקשר נחש אל ראשו [מצודת דוד, רד"ק, חומת אנך]. הסבר מדרשי נוסף קושר זאת לתקופה שבה נגזר על נבוכדנאצר לחיות בקרב חיות היער; אף על פי שניזון מעשב באותם ימים, החיות עצמן שירתו אותו והיו מביאות לו מאכלים [רד"ק].