ירמיהו, פרק כ״ז, פסוק ו׳

יצא לכם פעם לדמיין מלך חזק במיוחד ששולט על ארצות רבות? בדרך כלל מלכים שולטים רק על בני אדם, אבל כאן ה׳ מחליט לתת כוח מיוחד ועצום לנבוכדנאצר, מלך בבל. כאשר ה׳ מדבר על הָאֲרָצוֹת הָאֵלֶּה, הוא מתכוון לארצות של המלכים האחרים באותו אזור, וממנה את נבוכדנאצר להיות השליט היחיד והעליון על כולם. אולי תופתעו לגלות שה׳ קורא למלך הבבלי בשם עַבְדִּי. הסיבה לכך היא שנבוכדנאצר, גם אם הוא לא תמיד יודע זאת, משמש ככלי של ה׳. הוא מבצע את השליחות שלו ועושה את רצונו כדי להעניש עמים שלא התנהגו כראוי. השליטה של נבוכדנאצר כל כך מוחלטת, עד שה׳ אומר וְגַם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לוֹ לְעָבְדוֹ. הכוונה היא שאפילו חיות פראיות וחזקות, כמו פילים ואריות, נשמעו לו ועזרו לו במערכות המלחמה שלו, ממש כאילו הטבע עצמו מסכים לשלטון שלו.