חשבתם פעם מה קורה כשמלך כובש עיר וצריך לבחור מה לקחת איתו? זה בדיוק מה שעשה נבוכדנאצר מלך בבל. כשהוא הגיע לירושלים, הוא בחר לקחת איתו רק את הטוב ביותר. הוא לקח מבית המקדש את כלי הזהב היקרים, והשאיר שם בינתיים את כלי הנחושת. יחד עם הכלים, הוא לקח גם את מלך יהודה, יכניה, ואת האנשים החשובים והמשפיעים ביותר בעיר.
המילה בַּגְלוֹתוֹ מתארת את הזמן שבו הוא הגלה אותם ולקח אותם לארץ אחרת. במקור המילה הייתה צריכה להיות "בהגלותו", אבל האות ה הושמטה כדי שיהיה לנו קל ונוח יותר לקרוא. את השרים והאנשים המכובדים שנלקחו לבבל מכנים במילה חֹרֵי. מאיפה הגיעה המילה הזו? היא קשורה לצבע לבן. בעבר, השרים והמנהיגים ישבו בתוך מבנים סגורים ולכן עורם היה בהיר, בניגוד לאנשים הפשוטים שעבדו קשה בחוץ תחת השמש ונקראו "חשוכים".