יצא לכם פעם לדמיין איך זה לחיות בלי בית קבוע, אלא פשוט לעבור ממקום למקום עם אוהל? המשפחה המיוחדת של בני רכב קיבלה מהסבא רבא שלהם, יונדב, חוקים מיוחדים בדיוק על זה. הוא ביקש מהם לחיות חיי נדודים, ממש כמו רועי צאן שגרים במדבר או בשדות הפתוחים. המילים וְלֹא יִהְיֶה לָכֶם מלמדות אותנו שיונדב אסר עליהם לא רק לבנות בתים או לנטוע כרמים בעצמם, אלא אפילו לקנות נכסים מאחרים, לקבל אותם במתנה או לגור באופן זמני בבית בנוי של אדם אחר. הם היו צריכים להסתפק באוהלים בלבד. הם נקראו גָּרִים, כלומר אנשים ששוהים במקום באופן זמני וארעי ולא תושבים קבועים, כי ממילא לא הייתה להם נחלה משלהם בארץ.
אבל למה לחיות ככה? יונדב הסביר שזה לְמַעַן תִּחְיוּ יָמִים רַבִּים. כשאדם קשור לבית או לשדה שלו, קשה לו לעזוב. אם פתאום יש סכנה או תקופה של חוסר במזון, הוא עלול להישאר כדי לשמור על הרכוש שלו ולהיפגע. לעומת זאת, מי שגר באוהל משוחרר מהדאגות האלה. הוא יכול פשוט לארוז את החפצים שלו בקלות ולעבור למקום בטוח וטוב יותר, ממש כפי שעשו אבות האומה שלנו כשהיו צריכים להינצל. יחד עם ההרחקה משתיית יין, שעלול לבלבל את הדעת, אורח החיים המיוחד הזה יצר מעטפת הגנה ששמרה על המשפחה שלהם לאורך שנים ארוכות.