ירמיהו, פרק ל״ה, פסוק ז׳

הוראותיו של יונדב בן רכב דורשות מצאצאיו לאמץ אורח חיים של נוודות והינתקות מוחלטת מקביעות, ולכן וּבַיִת לֹא תִבְנוּ וְזֶרַע לֹא תִזְרָעוּ וְכֶרֶם לֹא תִטָּעוּ. הציווי וְלֹא יִהְיֶה לָכֶם מרחיב זאת ואוסר עליהם להחזיק בנכסים באמצעות קנייה ומתנה, או אפילו להתגורר בבית בנוי של אדם אחר. תחת זאת, כִּי בָּאֳהָלִים תֵּשְׁבוּ כָּל יְמֵיכֶם במבנים ארעיים וניידים, כיאה לאנשים שהם גָּרִים, כלומר תושבים זמניים שאין להם נחלה קבועה. מודל זה, המלווה בהימנעות מיין המשבש את הדעת, מבטיח הישרדות לְמַעַן תִּחְיוּ יָמִים רַבִּים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, שכן בניגוד לבעלי רכוש הכבולים למקומם בעת סכנה, יושבי אוהלים יכולים לנדוד בקלות למקום בטוח.