מדיניות ההגליה הבבלית נבדלה מזו של האשורים, שנהגו להגלות עמים שלמים. הבבלים בחרו להגלות רק את השכבות העליונות של החברה, ובהן מנהיגים, אנשי צבא ובעלי רכוש, כפי שעשו בעבר וכפי שחזרו ועשו כעת. לאחר סילוק ההנהגה, נבוזראדן השאיר בארץ יהודה רק את דלת העם, אלו אֲשֶׁר אֵין לָהֶם מְאוּמָה, כלומר שאין ברשותם רכוש כלל וכלל [מצודת דוד]. הבחירה להשאיר דווקא את חסרי הרכוש נבעה מההבנה שאין בכוחם להתעצם ולמרוד, במיוחד לאחר שהשלטון העניק להם נחלות ודאג למחסורם [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
כדי להבטיח שהנשארים ייאחזו במקום ושארץ יהודה לא תהפוך לשממה, חילק להם נבוזראדן שטחים חקלאיים [ביאור שטיינזלץ]. באשר למהותם של שטחים אלו, הכתוב מציין שניתנו להם כְּרָמִים וִיגֵבִים. קיימת מחלוקת לגבי משמעות המילה וִיגֵבִים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בשדות המיועדים לעיבוד חקלאי ולחפירה, ומכאן נגזר גם התואר "יוגבים" לעובדי אדמה [רש"י, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, יש המפרשים כי האותיות גימ"ל וקו"ף מתחלפות זו בזו, ולפיכך הכוונה היא ליקבים, אותם בורות חצובים שאליהם נמשך ויורד היין המופק מהכרמים [מצודת ציון].