שחרורו של ירמיהו ממעצרו ומסירתו להשגחה מסמנים את תחילת התבססות השלטון החדש ביהודה לאחר חורבן ירושלים. המילה וַיִּשְׁלְחוּ חוזרת על האמור בפסוקים הקודמים, משום שהרצף הסיפורי נקטע בעקבות תיאור ארוך של השתלשלות העניינים [מצודת דוד]. למעשה, הפסוק מהווה סיכום של סוף האירוע, שכן מבחינה כרונולוגית התרחשו דברים נוספים בדרך. החיילים הבבליים הפשוטים לא ידעו על פקודת מלך בבל לשמור על ירמיהו, ולכן לקחו אותו מֵחֲצַר הַמַּטָּרָה, שהייתה מקום מעצרו עד לנפילת העיר, ואסרו אותו באזיקים יחד עם שאר הגולים. רק לאחר מכן מצא אותו נבוזראדן, שחרר אותו והעביר אותו להשגחה [רד"ק].
הקצינים הבבליים וַיִּתְּנוּ אֹתוֹ אֶל־גְּדַלְיָהוּ. בחירה זו לא הייתה מקרית. גדליהו נכנע ועבר לצד הכשדים בעקבות עקרונותיו ועצתו של ירמיהו. משום כך, עם כיבוש העיר, סמכו עליו הבבלים, הפקידו אותו לשליט ולנציב מטעמם על שארית העם שנשארה ביהודה, ונתנו בידיו את ירמיהו המשוחרר [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
מטרת המסירה לגדליהו הייתה לְהוֹצִאֵהוּ אֶל־הַבָּיִת. הפרשנים מציגים שתי גישות לגבי משמעות היציאה אל הבית. גישה אחת מסבירה שהכוונה היא פשוט להוציאו מחצר המטרה אל חיים רגילים שבהם יוכל לשבת בבית [מצודת דוד], ואילו גישה אחרת מפרשת שהכוונה היא להביאו אל הבית הספציפי שבו שהה גדליהו [רד"ק]. בהקשר למילים אלו, יש להקפיד על הנוסח המדויק של הפסוק, ומי שכתב בטעות את המילה מן במקום אל, שגה [מנחת שי].
בסופו של דבר, לאחר שהשרים הוציאו אותו ממעצרו, וַיֵּשֶׁב בְּתוֹךְ הָעָם, כלומר ירמיהו נשאר להתגורר יחד עם שארית הפליטה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].