העונש האכזרי שהוטל על המלך המובס כלל את שחיטת ילדיו והנהגת העם אל מול פניו. מלך בבל שחט אֶת־בְּנֵי צִדְקִיָּהוּ דווקא לְעֵינָיו, במטרה ברורה שהמלך יראה במו עיניו מה עולה בגורלם [ביאור שטיינזלץ]. בנים אלו כבר הוחזקו קודם לכן בידי מלך בבל כמשכון וכבני ערובה [חומת אנך].
יחד עמם הוצאו להורג חֹרֵי יְהוּדָה. המונח חֹרֵי משמעותו בעלי שררה, קצינים ושרי המלכות [מצודת ציון, רד"ק]. אצילים אלו היו המנהיגים שהתנגדו בתוקף לשלטון בבל, ואשר ברחו עם צדקיהו או נתפסו בפני עצמם [ביאור שטיינזלץ]. לצד ההסבר המדיני להוצאתם להורג, ישנו רובד רוחני למותם: השרים הללו היו למעשה חברי הסנהדרין, והם נהרגו כעונש על כך שהם אלו שהתירו לצדקיהו את שבועת הנאמנות שנשבע למלך בבל. התרת שבועה זו נחשבה לחטא חמור בעיני ה' [רש"י].