עונשו הקשה של צדקיהו מתבטא בכך שמלך בבל עִוֵּר את עיניו. עונש זה אינו מקרי, אלא בא עליו משום שהוא היה הסיבה לכך שנהרגו חברי הסנהדרין, המכונים "עיני העדה", לאחר שהם התירו עבורו את שבועת הנאמנות שנשבע לנבוכדנצר [חומת אנך].
לאחר עיוורונו, המלך נכבל בנְחֻשְׁתַּיִם. הפרשנים מסכימים כי מדובר בשלשלאות שנועדו לאסור את השבוי, אך נחלקו לגבי החומר שממנו היו עשויות. הגישה המרכזית היא שאלו היו שלשלאות עשויות נחושת [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], אולם יש המבארים כי מדובר בשלשלאות ברזל חזק במיוחד המכונה "נחושה" [רד"ק]. השימוש במילה בלשון זוגי (נחושתים) מצביע על כך שהשלשלאות הונחו על שתי רגליו של המלך [רד"ק].
המילה לָבִיא משמעותה להביא, והיא מתארת את סופו של התהליך, שבו נלקח צדקיהו כשהוא אזוק ושבוי אל גלות בבל [מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].