רגע כניסת הפיקוד הבבלי העליון אל תוך ירושלים המובקעת מהווה נקודת שיא בחורבן העיר, שבה מתבססת השליטה הזרה בלב הבירה. ישיבתם של שרי בבל בשערי העיר אינה רק אקט צבאי, אלא התגשמות מדויקת של נבואה מוקדמת של ירמיהו, שהזהיר כי אויבי ישראל יבואו וישימו איש את כסאו בפתח שערי ירושלים [רש"י, רד"ק].
השרים מתיישבים בשער התוך, כלומר בשער האמצעי [מצודת ציון]. באשר למיקומו המדויק של שער זה, קיימות שתי גישות עיקריות בקרב המפרשים. הגישה הריאלית והצבאית מזהה אותו כאחד משערי העיר, ככל הנראה שער שהיה ממוקם בחומה האמצעית מתוך שלוש החומות שהקיפו את ירושלים, או שער שהפריד בין שני שערים אחרים [מצודת דוד, רד"ק]. במקום זה קיימו השרים ישיבת ניצחון חגיגית עם כניסתם לעיר כדי לתכנן את צעדיהם הבאים [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, הגישה המדרשית מעתיקה את ההתרחשות אל תוך מתחם המקדש, ומזהה את השער עם שער ניקנור המזרחי, שעמד בתווך שבין עזרת נשים להיכל. על פי תפיסה זו, השער שימש במקור כמקום מושבם של חכמי הסנהדרין שפסקו בו הלכות, וכניסת שרי בבל דווקא למקום זה מהווה קיום כואב של פסוק מקהלת: "מקום המשפט שמה הרשע" [רש"י, רד"ק].
בהמשך, מפרט הכתוב את שמותיהם ותאריהם של בכירי הצבא. שמות אלו משקפים את התרבות האלילית של הכובשים, שכן שמות כמו נרגל ונבו הם למעשה שמותיהם של אלילי בבל ואל המלחמה שלהם [ביאור שטיינזלץ]. הופעתו הכפולה של השם נרגל שראצר בפסוק מעידה כי מדובר בשני שרים שונים בחיל הבבלי שנשאו שם זהה [מצודת ציון, רד"ק]. המסורת הדקדוקית של המסורה שמה דגש רב על אופן כתיבת שמות נוכריים אלו, ומדייקת אילו מהם נכתבים כמילה אחת מחוברת ואילו מופרדים לשתי מילים [מנחת שי, רד"ק].
לצד השמות מופיעים גם תוארי השרד של המפקדים: רב סריס הוא תואר המעיד על משרה רמה וחשובה בחצר מלך בבל, ואילו רב מג הוא השר הממונה על הקוסמים. אליהם התלוו גם וכל שארית, כלומר יתר שרי מלך בבל שהשתתפו במערכה הצבאית [ביאור שטיינזלץ].