ההנהגה הבבלית הבכירה מתגייסת כדי להביא לשחרורו המכובד של ירמיהו ממאסרו. בראש המהלך עומד נבוזראדן, ששימש ככל הנראה כמפקד המקומי של הצבא הבבלי והיה הממונה מטעם המלך על ניהול ענייני הארץ [ביאור שטיינזלץ].
הכתוב פותח במילה וַיִּשְׁלַח בלשון יחיד, אף על פי שמיד לאחר מכן נמנית שדרה שלמה של שרים. מתוך כך עולות שתי גישות באשר לזהות השולח ומהות השליחות. גישה אחת מסבירה כי הפועל ביחיד מתייחס למלך בבל עצמו, אשר שלח את נבוזראדן ואת שאר השרים. שרים אלו, בתורם, שלחו את שלוחיהם שלהם כדי להוציא את ירמיהו, להעניק לו בית מגורים ולאפשר לו לחיות כאדם חופשי בתוך העם [מלבי"ם]. מנגד, יש המפרשים כי לשון היחיד באה ללמד שכל אחד ואחד מן השרים המוזכרים בכתוב שלח שלוחים מטעמו באופן אישי [מצודת דוד]. כך או כך, מטרת השליחות המשותפת של כל אותם בכירים הייתה להוציא את ירמיהו בכבוד גדול [ביאור שטיינזלץ].
בסיום הרשימה מוזכרים רַבֵּי מלך בבל. הפרשנים מסכימים כי מילה זו מציינת גדולה, שררה ומעמד, והיא מכוונת לשרים ולגדולי המלכות של האימפריה הבבלית.