נבואה זו מגיעה לירמיהו בעודו עָצוּר, כלומר כלוא במאסר [מצודת ציון]. התגלות זו מתרחשת בעיצומה של עת צרה בתוך חורבן ירושלים, לאחר שעבד מלך הכושי חילץ את ירמיהו מן הבור. הופעת הדיבור האלוהי בעיתוי זה באה ללמד שה' אינו מקפח את שכרו של אף אדם [אברבנאל].
ייעודה של הנבואה הוא להעביר מסר של הצלה לעבד מלך הכושי. ה' מודיע לו כי חורבן העיר יתממש בהכרח, והוא עתיד לראות במו עיניו את החרב, הרעב, הדבר ופלישת הכשדים לירושלים. עם זאת, מובטח לו כי הוא עצמו יינצל מכל פגע ולא יימסר לידי הכשדים שמהם הוא חושש. הוא לא ייהרג בחרב ולא יילקח כאסיר בתוך השבויים, אלא ייצא כשנפשו בידו. הצלתו המוחלטת מגיעה בזכות ביטחונו בה'; כאשר פעל להצלת ירמיהו ממוות, הוא לא ירא מפני השרים, אלא סמך על כך שה' יגן עליו מידם ומידי צבא האויב [אברבנאל].