רצף הסיפור על קורות חייו של ירמיהו נקטע בשלב זה, ובמקומו מובא סיכום היסטורי קצר המתאר את ימיה האחרונים של ממלכת יהודה ואת תחילת המצור על ירושלים [ביאור שטיינזלץ]. אף על פי שתיאור חורבן העיר וגורלו של המלך צדקיהו כבר מופיע במקומות אחרים במקרא, הכתוב מציג זאת כאן במטרה להראות כיצד כל נבואותיו הקשות של ירמיהו על העיר, על המלך ועל העם התקיימו במלואן ובדיוק נמרץ [אברבנאל, מלבי"ם].
המצור החל בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂרִי, הוא חודש טבת [אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. באשר להגעתו של מלך בבל, ישנה גישה המסבירה כי נבוכדנצר לא בהכרח הגיע פיזית לירושלים באותו רגע, אלא שר צבאו פעל בשמו ומכוח פקודתו, ולכן הכתוב מייחס את ההגעה למלך עצמו [אברבנאל]. תהליך הכיבוש היה ממושך: המצור החל בטבת והעיר הובקעה בחודש תמוז, אך חילות בבל נכנסו לתוכה רק בחודש אב, משום שיהודי העיר המשיכו להילחם בחירוף נפש במשך חודש שלם על הפרצה בחומות, עד שהרעב הכריע אותם [מלבי"ם, אברבנאל].
בביאור המילה וַיָּצֻרוּ, הפרשנים מסבירים כי חילות בבל סבבו את העיר כדי להצר לה ולדחוק את יושביה [מצודת ציון], ולשם כך הם בנו סביבה דייק, כלומר חומת מצור [מלבי"ם]. בנוסף, קיימת הבחנה במסורת הנוסח לגבי המילה הַתְּשִׁעִית, אשר מופיעה בחלק מכתבי היד של המקרא בכתיב חסר, ללא האות יו"ד הראשונה, ובכתבים אחרים היא מופיעה בכתיב מלא [מנחת שי].