לאחר מצור ממושך של כשנה וחצי, קרסה ההגנה על ירושלים. האירוע התרחש בְּעַשְׁתֵּי־עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְצִדְקִיָּהוּ, ביום התשיעי בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי, הוא חודש תמוז [ביאור שטיינזלץ].
המילה הָבְקְעָה משמעותה פתיחה ופריצה של החומה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים עומדים על הרקע לנפילת העיר ומדגישים את תפקידו המכריע של הרעב הכבד ששרר בה. גישה אחת מסבירה כי חילות בבל הם שפרצו את החומה, אך הפעולה נכתבה בלשון סבילה, כאילו החומה נבקעה מעצמה, משום שתושבי ירושלים היו כה חלשים מן הרעב עד שלא יכלו לעמוד מולם ולעכב בעדם [מצודת דוד]. לעומת זאת, יש המפרשים כי הפריצה החלה דווקא מבפנים; בשל הרעב הנורא, העם עצמו הוא שפרץ את הדרך החוצה כדי להיכנע למלך בבל, ורק בעקבות קריסה פנימית זו יכלו שרי בבל להיכנס אל תוך העיר [מלבי"ם].