לאחר מצור ממושך של כשנה וחצי על ירושלים, בְּעַשְׁתֵּי־עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְצִדְקִיָּהוּ, בתשעה בתמוז שהוא בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ, קרסה ההגנה על המקום וחומתו נפרצה. המילה הׇבְקְעָה מתארת את פתיחת החומה, אירוע שהוכרע בשל רעב כבד ששרר בקרב התושבים. הכתוב משתמש בלשון סבילה כדי להמחיש את חוסר האונים של המגינים המורעבים; ייתכן שהם היו חלשים מכדי לעכב את חילות בבל שפרצו פנימה, או שהם עצמם פרצו את הדרך החוצה כדי להיכנע, וכך אפשרו לאויב להיכנס אל תוך הָעִיר.
ירמיהו, פרק ל״ט, פסוק ב׳
בְּעַשְׁתֵּֽי־עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ לְצִדְקִיָּ֔הוּ בַּחֹ֥דֶשׁ הָרְבִיעִ֖י בְּתִשְׁעָ֣ה לַחֹ֑דֶשׁ הׇבְקְעָ֖ה הָעִֽיר׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.