בעקבות רצח גדליה בן אחיקם, יוחנן בן קרח לוקח תחת פיקודו את שארית העם, תוך שהוא מאסף אליו שתי קבוצות שונות של ניצולים. הקבוצה הראשונה מתוארת במילים אֲשֶׁר הֵשִׁיב מֵאֵת יִשְׁמָעֵאל... מִן הַמִּצְפָּה. יש המפרשים כי אלו הם השבויים שישמעאל שבה מן המצפה מיד לאחר הרצח [מצודת דוד]. מנגד, גישה אחרת מציעה כי אלו אנשים שנותרו בסביבות המצפה לאחר שישמעאל יצא לדרכו, והתכוונו להצטרף אליו וללכת אחריו לארץ בני עמון, אך יוחנן הניא אותם מכך והשיבם מן הדרך [מלבי"ם].
הקבוצה השנייה מורכבת מן השבויים שישמעאל לקח עמו בפועל, ואשר יוחנן חילץ כאשר הדביק את ישמעאל באזור גבעון [מלבי"ם]. הפירוט המופיע בחציו השני של הפסוק מתקשר למעשה לתחילתו, ומסביר את הרכב האוכלוסייה שאסף יוחנן מגבעון [מצודת דוד]. אוכלוסייה זו כללה גְּבָרִים, כלומר אנשים [מצודת ציון], וכן נשים, טף וְסָרִסִים. הפרשנים מסכימים כי המילה סריסים בהקשר זה אינה מתארת סריסים בגופם, אלא מציינת מעמד של פקידים, שרים ואנשי שררה מכובדים.