רגע ההתנקשות הדרמטי בגדליהו בן אחיקם מציג שילוב של פעולה קבוצתית אלימה ומניע אישי עמוק. פעולת ההתקפה מתחלקת לשני שלבים: תחילה נאמר וַיַּכּוּ, בלשון רבים, ללמד שכל עשרת האנשים שהיו עם ישמעאל השתתפו יחד בהכאת גדליהו. עם זאת, מיד לאחר מכן נאמר וַיָּמֶת אֹתוֹ בלשון יחיד, שכן ישמעאל לבדו הוא זה שהנחית את מכת המוות הסופית [מצודת דוד].
סיום הפסוק, המציין כי גדליהו הוא האיש אֲשֶׁר הִפְקִיד מֶלֶךְ בָּבֶל בָּאָרֶץ [ביאור שטיינזלץ], אינו משמש רק כתיאור עובדתי של מעמדו, אלא חושף את המניע לרצח. הפרשנים מסכימים כי משמעות המילים אֲשֶׁר הִפְקִיד היא "על אשר הפקיד", כלומר, סיבת ההתנקשות הייתה קנאתו העזה של ישמעאל בגדליהו על כך שמלך בבל בחר למנות דווקא אותו לשליט על הארץ.