ירמיהו, פרק ז׳, פסוק כ״ג

הבסיס לברית בין ה' לישראל אינו מושתת על פולחן טקסי של הבאת קרבנות, אלא על נאמנות וציות. משום כך מובהר כִּי אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם, והתנאי המרכזי הוא שִׁמְעוּ בְקוֹלִי, עובדה המשתקפת גם בעשרת הדיברות שאינן כוללות כלל ציוויים על קרבנות. כאשר העם שומע בקול ה', מתממשת ההבטחה וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם, המבטאת קשר ישיר והשגחה פרטית שבה ה' משפיע טובה ללא צורך בגורם מתווך. הדרישה ללכת בדרכיו ולקיים וַהֲלַכְתֶּם בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם נועדה אך ורק לטובתם האישית של בני העם, לְמַעַן יִיטַב לָכֶם, שהרי ה' אינו מפיק כל תועלת ממעשיהם.