כנסת ישראל נדרשת לנהוג באבלות כבדה בעקבות החורבן, ולכן נאמר לה גָּזִּי נִזְרֵךְ וְהַשְׁלִיכִי. עליה לגזוז את שיערה הארוך ולהשליכו לעפר לאות צער, מעשה המסמל גם את אובדן האמונה ואת המנהיגים שעתידים לגלות. בנוסף, היא נקראת להרים קול בכי, וּשְׂאִי עַל־שְׁפָיִם קִינָה, מעל הגבעות כדי שזעקת השבר תישמע למרחוק. הסיבה לכך היא כִּי מָאַס ה' וַיִּטֹּשׁ, כלומר עזב עזיבה מוחלטת, אֶת־דּוֹר עֶבְרָתוֹ. ה' נטש את הדור שהכעיס אותו במעשיו הרעים, ובעקבות כך שפך עליו את מלוא זעמו.
ירמיהו, פרק ז׳, פסוק כ״ט
גׇּזִּ֤י נִזְרֵךְ֙ וְֽהַשְׁלִ֔יכִי וּשְׂאִ֥י עַל־שְׁפָיִ֖ם קִינָ֑ה כִּ֚י מָאַ֣ס יְהֹוָ֔ה וַיִּטֹּ֖שׁ אֶת־דּ֥וֹר עֶבְרָתֽוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.