ה' מזהיר כי עונש החורבן יגיע כתוצאה ישירה מתחושת השאננות של העם, המסתמך על קדושת המקדש במקום לתקן את מעשיו. וְעָשִׂיתִי לַבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו מתייחס לבית המקדש, והמילה וְעָשִׂיתִי מבטאת את התוצאה: לכן אביא עליו את העונש. הסיבה לכך מודגשת במילים אֲשֶׁר אַתֶּם בֹּטְחִים בּוֹ, שכן העם מרשה לעצמו לחטוא מתוך ביטחון שווא שעצם קיומו של המקדש יגן עליו [מלבי"ם].
באשר להמשך הגזירה על וְלַמָּקוֹם, קיימות שתי גישות להבנת היקף החורבן: יש המפרשים שהכוונה היא לעיר ירושלים [מצודת דוד], בעוד אחרים מרחיבים את המשמעות לכל ארץ ישראל שעתידה להיחרב [מלבי"ם]. החורבן הצפוי יתרחש כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשִׁלוֹ, כלומר, בדומה לחורבן משכן שילה שאירע בעבר בתקופתו של עלי הכהן [רש"י].