פסוק זה פותח חטיבת נבואה חדשה בספר ירמיהו, אשר מטרתה הכוללת היא להתרות בבני יהודה לשוב בתשובה. הנבואה באה להזהיר את העם לבל יבטחו בעצם קיומו של בית המקדש כערובה להצלתם, בעודם ממשיכים במעשיהם הרעים [אברבנאל].
הכתוב פותח במילים הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה, ביטוי המהווה חציצה והבדלה מהנבואה הקודמת. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שישנה משמעות לשינוי הלשוני לעומת פרשיות קודמות, שנהגו לפתוח בביטוי השגור "כה אמר ה'". שינוי זה בא ללמד כי לא רק התוכן המילולי של הנבואה נמסר מאת ה', אלא גם עצם המעשה והמיקום שבו היא עתידה להיאמר. מכיוון שהנביא נצטווה לשאת את דבריו באופן פומבי בשער בית ה', הפתיחה הייחודית באה להדגיש כי עצם עמידתו שם לא הייתה בחירה אישית שלו או פעולה מקרית, אלא ציווי אלוהי מפורש לעשות כן [רד"ק].