פולחן עבודה זרה אכזרי במיוחד עומד במרכז התוכחה האלוהית, המציגה את הניגוד המוחלט בין אכזריותם של עובדי האלילים לבין מוסריותו של ה'. הכתוב מתאר מציאות שבה הורים מקריבים את ילדיהם, מנהג שה' דוחה בשאט נפש.
הכתוב מציין כי העם הקימו במות, שהן מזבחות או מבנים [מצודת ציון, צאינה וראינה], בגיא, כלומר בעמק [מצודת ציון]. הכוונה היא לעמק הסמוך לירושלים שבו התקיימו פולחנים שונים [ביאור שטיינזלץ]. המקום המרכזי שבו נערך הפולחן נקרא התופת והוא ממוקם בגיא בן הנום. הפרשנים מסכימים כי שמות אלו אינם מקריים, אלא מתארים את המציאות המצמררת של עבודת אליל המולך. המולך היה פסל עשוי נחושת, שאותו היו מחממים באש מלמטה עד שידיו הפשוטות היו לוהטות, ועליהן היו מניחים את הילד. השם "תופת" נגזר מהמילה "תוף", שכן הכומרים היו מקישים בתופים ברעש גדול כדי להחריש את זעקות הילד, וזאת כדי שהאב לא ישמע את קול בנו ורחמיו לא יתעוררו. השם "הנום" נגזר מנהמת הכאב של הילד הנשרף [רש"י, מצודת דוד, צאינה וראינה].
כוונת הפולחן הייתה לשרף את בניהם ואת בנתיהם באש. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שמדובר בשרפה ממשית של הילדים כקורבן, המעידה על כך שרוב אהבתם לעבודה זרה גרמה להם לאבד כל רגש של רחמים טבעיים כלפי יוצאי חלציהם [רד"ק]. עם זאת, ישנה דעה נוספת המציעה כי ייתכן שהיה מדובר גם בהעברה סמלית של הילדים בתוך מדורות פולחניות [ביאור שטיינזלץ].
על מעשים אלו מצהיר ה': אשר לא צויתי. ה' מבהיר כי מעולם לא ביקש קורבנות אדם. גם אם ציווה להקריב בשר בהמה, הוא מעולם לא ציווה בתורתו לשרוף בנים ובנות, אפילו לא לשמו, וקל וחומר שלא לאל זר [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. יתרה מכך, ה' מוסיף ולא עלתה על לבי, כלומר, בקשה כזו מעולם לא הייתה רצונו או מחשבתו [מצודת דוד, רד"ק]. לאור זאת מתעוררת השאלה לגבי עקידת יצחק, שבה ה' כן ציווה על אברהם לשחוט את בנו. על כך מסבירים הפרשנים כי גם באותו מקרה, מעולם לא עלתה במחשבתו של ה' שיצחק אכן יישחט בפועל; הציווי ניתן אך ורק כדי לנסות את אברהם ולפרסם ברבים את צדקותם של אברהם ויצחק [רש"י, צאינה וראינה].
בנוסף להסבר הפשטני, חכמים מציעים רובד פרשני היסטורי לפסוק. לפי גישה זו, המילים אשר לא צויתי רומזות למעשהו של יפתח הגלעדי, שהקריב את בתו ללא כל ציווי אלוהי, והמילים ולא עלתה על לבי מכוונות למישע מלך מואב, שלקח את בנו הבכור והעלה אותו לעולה [רד"ק].