לאורך ההיסטוריה של עם ישראל, מיציאת מצרים ועד תקופת ירמיהו, ה' לא פסק מלנסות לכוון את העם לדרך הישר. למרות שקיעתם הרוחנית המתמשכת, ה' התמיד לשלוח אליהם נביאים כדי להזהירם.
הצירוף לְמִן־הַיּוֹם מצביע על כך שבכל דור ודור היו בעם פושעים, וברוב הדורות הם אף היוו את הרוב. מאז ועד עתה העם הלך ופחת מבחינה מוסרית, ואף על פי כן, ה' המשיך להזהירם בהתמדה [מצודת דוד, רד"ק].
הפרשנים מסכימים כי המילה יּוֹם משמעותה מדי יום ביומו. הביטוי הַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ מתאר כיצד ה' משכים ושולח את נביאיו בכל בוקר מחדש. הסיבה לכך היא מעשית: עיקר ההזהרה צריכה להינתן בשעות הבוקר המוקדמות, בטרם יוצא האדם למלאכתו ולשגרת יומו [רד"ק]. מבחינה כתיב, המילה וְשָׁלֹחַ נכתבת חסרה, ללא האות וי"ו לאחר הלמ"ד [מנחת שי].
שליחות יומיומית זו של הנביאים נושאת משקל אלוהי ישיר. התעלמות מאזהרותיהם אינה רק פגיעה בשליח, אלא נחשבת למרד בה' עצמו, וכאילו העם סירב לשמוע בקולו של ה' [נחל שורק, חומת אנך].