זעמו של ה' מופנה בעוצמה רבה ובמהירות כלפי החוטאים, ופוגע בכל חלקי הארץ ללא הבחנה. החורבן המוחלט לא יותיר דבר, ויכלה את בני האדם, את בעלי החיים ואת הצומח.
הפרשנים עומדים על משמעות המילה נִתֶּכֶת. יש המפרשים מונח זה מלשון ירידה והגעה ליעד [רש"י], ויש המסבירים זאת כפעולה של שפיכה, התכה והרקה [מצודת דוד, מצודת ציון]. השימוש במילה זו בא להדגיש את המהירות העצומה שבה תבוא הפורענות, בדומה לדבר מותך הנשפך בשטף [רד"ק]. מבחינה דקדוקית, אף על פי שהמילה "אפי" היא בלשון זכר, הפועל נִתֶּכֶת מופיע בלשון נקבה. הסיבה לכך היא שבלשון המקרא הפועל יכול להתאים לאחד השמות הסמוכים לו, וכאן הוא מותאם למילה "חמתי" שהיא בלשון נקבה [רד"ק].
הכעס מופנה אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה, כלומר אל העיר והארץ כולה [ביאור שטיינזלץ], והכתוב מפרט מיד את היקף הפגיעה הרחב באדם, בבהמה ובצומח [מצודת דוד].
באשר לסיום הפסוק, המילה וּבָעֲרָה מופיעה ללא אזכור מפורש של אש. הדבר נובע מכך שהחמה עצמה מבטאת חמימות, וטבע האש המצוי באדם הוא זה שמוליד את הכעס והזעם [רד"ק]. הקביעה כי האש וְלֹא תִכְבֶּה משמעותה שהחמה לא תיפסק בשום שלב, אלא תמשיך לבעור ברציפות עד שתכלה את הכול ותחריב את הארץ כליל [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].