הנביא מצטווה לעמת את העם עם מצבם הרוחני הירוד ולהציב בפניהם מראה המשקפת את הנתק העמוק שלהם ממורשתם. ה' מורה לנביא להשמיע את הדברים אף על פי שידוע מראש שהעם לא יקשיב ולא יגיב כראוי, וזאת כדי לצאת ידי חובה ולהזהירם מפני החטא [צאינה וראינה].
כאשר נאמר וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם זֶה הַגּוֹי, הכוונה היא שהנביא פונה אל בני ישראל כאילו אינם העם שעמד בהר סיני ושמע את דבר ה', אלא כגוי זר שמעולם לא שמע בקולו [מצודת דוד]. הדברים שהנביא אומר להם אינם זרים, והם אף מכירים באמת שבהם [ביאור שטיינזלץ], אך הם מתנהגים כאילו מעולם לא לָקְחוּ, כלומר לא למדו [מצודת ציון], שום מוּסָר [מצודת דוד].
בעקבות התנהגות זו, אָבְדָה הָאֱמוּנָה ואמיתות ה' מליבותיהם [מצודת דוד, צאינה וראינה]. מצבם חמור עד כדי כך שהאמונה וְנִכְרְתָה, כלומר נפסקה [מצודת ציון], לחלוטין מִפִּיהֶם. רוב בני האדם עשויים לדבר אמת כלפי חוץ כדי להיראות טובים, גם אם בליבם פנימה אינם כאלה; אולם אנשי הדור הזה הגיעו לשפל שבו הם מדברים שקרים בפועל ואינם אומרים אמת אפילו מן השפה ולחוץ [רד"ק, צאינה וראינה]. יתרה מזאת, הם מתעלמים לחלוטין מנושאי האמונה, ואינם מזכירים אותם כלל בדיבורם [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].