התנהגות העם מתאפיינת בסרבנות עיקשת ובהידרדרות מוסרית מתמשכת, תוך התעלמות מוחלטת ממסריו של ה'. על המילים וְלוֹא שָׁמְעוּ אֵלַי מוסבר כי אנשי הדור הנוכחי סירבו להקשיב [מצודת דוד], ואף לא הטו את אוזנם לשמוע [ביאור שטיינזלץ].
הביטוי וַיַּקְשׁוּ אֶת עָרְפָּם מורכב מלשון "קשה" ומהמילה "עורף", שמשמעותה החלק המנוגד לפנים [מצודת ציון]. זהו תיאור מליצי וציורי המדמה את העם למי שעורפו התקשה עד שאינו מסוגל להחזיר את פניו אל ה'. המצב משול לאדם המסרב בכוונה להפנות את פניו אל חברו כדי לשמוע את דבריו [מצודת דוד].
לא רק שהעם סירב להקשיב, אלא שמעשיו הֵרֵעוּ מֵאֲבוֹתָם. הפרשנים מסכימים כי משמעות הדבר היא שעשיית הרע הלכה וגברה, והדורות המאוחרים עשו רעות חמורות יותר מאבותיהם [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. תהליך זה התרחש בכל דור ודור, כאשר רוב העם הרשיע יותר מהדור הקודם לו. דוגמה היסטורית לכך ניתן לראות במלכים המאוחרים מנשה ואמון, שהרבו אשמה וחטא יותר מהראשונים [רד"ק].