אזהרת החורבן המופנית כלפי ממלכת יהודה נשענת על התקדים ההיסטורי הכואב של גלות ממלכת ישראל. הפרשנים מסכימים פה אחד כי האיום וְהִשְׁלַכְתִּי אֶתְכֶם מֵעַל פָּנָי משמעותו עונש של גירוש לארץ אחרת ויציאה לגלות. ה' מבהיר כי גורלם יהיה בדיוק כפי שאירע לאֶת־כָּל־אֲחֵיכֶם, ביטוי המכוון לאנשי עשרת השבטים שכבר הוגלו.
הפסוק מוסיף ומפרש מי הם אותם אחים, וקורא להם אֵת כָּל־זֶרַע אֶפְרָיִם. בחירת השם אפרים לייצג את כלל עשרת השבטים נובעת מכך שירבעם, המלך הראשון ששלט עליהם לאחר פילוג הממלכות, היה מזרע אפרים. מאותו יום בו נחלקה המלכות וההנהגה עברה לשבט זה, השתרש השם אפרים ככינוי הכולל לכל אנשי ממלכת ישראל.