הבטחת הישיבה בארץ ישראל מוצגת כתוצאה ישירה של מעשי העם, והיא מותנית בהתנהגותם המוסרית והדתית. הפרשנים מסכימים כי המילה וְשִׁכַּנְתִּי מבטאת תנאי: רק אם העם ינהג כראוי וילך בדרכי ה', הוא יזכה לשכון בבטחה במקום הזה ולא יגלה למקום אחר.
באשר לביטוי לְמִן־עוֹלָם וְעַד־עוֹלָם, הוא מציין תקופת זמן ארוכה ונצחית, אך קיימת הבחנה דקה לגבי נקודת ההתחלה שלה. גישה אחת מסבירה כי מדובר על פרק זמן שמתחיל בעבר הרחוק, מימי אברהם, ונמשך לעד כל עוד הבנים הולכים בדרך הישרה [רד"ק]. לעומת זאת, יש המפרשים שנקודת ההתחלה היא מרגע כניסתם של ישראל והגעתם לארץ, והבטחה זו תימשך ברציפות עד קץ הימים [מצודת דוד].