קריאה נבואית קשה מופנית כאן אל כנסת ישראל וציון, המדומות לאישה הנדרשת לנהוג מנהגי אבלות קיצוניים בעקבות החורבן והדחייה האלוהית.
הנביא קורא לאומה גָּזִּי נִזְרֵךְ וְהַשְׁלִיכִי. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה נִזְרֵךְ מתייחסת לשיער הראש, ובפרט לשיער ארוך, בדומה לשיער שאותו מגדל הנזיר [מצודת ציון, רד"ק]. הפעולה של גָּזִּי, כלומר גזיזת השיער, תלישתו והשלכתו לעפר, מהווה ביטוי עמוק של צער, אבלות, ניוול ומצוקה [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ, צאינה וראינה].
לצד הפירוש הפיזי, ישנם פרשנים המעניקים למילים אלו רובד סמלי. מתוך ההשוואה לנזיר המגלח את שיערו כאשר הוא נטמא, מוסבר כי האמונה היא נזר הקודש שעל ראש ישראל, וכאשר האמונה אובדת, מוסר גם תכשיט רוחני זה [מלבי"ם]. גישה נוספת מפרשת את המילה נִזְרֵךְ מלשון כתר וגדולה, כרמז למנהיגי העם והשרים שעתידים לגלות, שעליהם יש לתלוש את השיער לאות אבל [רש"י, רד"ק].
לאחר מכן נדרשת האומה וּשְׂאִי עַל־שְׁפָיִם קִינָה, כלומר להרים ולהשמיע קול של בכי וקינה על השְׁפָיִם, שהם הגבעות והמקומות הגבוהים, כדי שזעקת השבר תישמע למרחוק [מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
הסיבה לאבל הכבד היא כִּי מָאַס ה' וַיִּטֹּשׁ אֶת־דּוֹר עֶבְרָתוֹ. המילה וַיִּטֹּשׁ משמעותה עזיבה מוחלטת [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. ה' עזב את הדור מכיוון שהם עשו הרע בעיניו, ביישו אותו וטימאו את ביתו [צאינה וראינה]. הצירוף דּוֹר עֶבְרָתוֹ מתפרש בשני אופנים המשלימים זה את זה: מצד אחד, זהו הדור שהכעיס את ה' ועבר על דברו [ביאור שטיינזלץ, רד"ק], ובעקבות כך, זהו הדור שעליו שפך ה' את זעמו, חמתו ועברתו [מצודת דוד, מצודת ציון, רד"ק, צאינה וראינה].