יצא לכם פעם להרגיש עצב כל כך גדול, שרק רציתם לצעוק ולבכות כדי שכולם ישמעו ויבינו כמה כואב לכם? הנביא ירמיהו פונה אל עם ישראל, שמשולים כאן לאישה עצובה מאוד, ומבקש מהם להראות את הצער העמוק שלהם על כך שהם התרחקו מה'.
הוא אומר לעם גָּזִּי נִזְרֵךְ וְהַשְׁלִיכִי. המילה נִזְרֵךְ מתארת שיער ארוך ויפה, כמו השיער שמגדל נזיר. הפעולה של גָּזִּי פירושה לגזור את השיער ולזרוק אותו לעפר. פעם, כשמישהו רצה להראות שהוא נמצא באבל וצער עמוק, הוא היה גוזר את שיערו.
לאחר מכן, הנביא ממשיך ואומר וּשְׂאִי עַל שְׁפָיִם קִינָה. המילה קִינָה היא קול של בכי ועצב, והמילה שְׁפָיִם מתארת גבעות ומקומות גבוהים. הנביא מבקש מהם לעלות למקום גבוה ולבכות שם, כדי שזעקת הכאב תישמע למרחוק.
ולמה העצב כל כך גדול? הנביא מסביר שזה קורה כִּי מָאַס ה' וַיִּטֹּשׁ אֶת דּוֹר עֶבְרָתוֹ. המילה וַיִּטֹּשׁ אומרת שה' עזב אותם לחלוטין. הצירוף דּוֹר עֶבְרָתוֹ מתאר את בני הדור שעשו מעשים רעים, הכעיסו את ה' ולא הקשיבו לו, ולכן ה' כעס עליהם מאוד ונאלץ להתרחק מהם.