קריאה אלוהית מופנית אל הנביא, ודורשת ממנו להתבונן במציאות החטאים הגלויה של העם. הפנייה מדגישה את חוסר הבושה של החוטאים ואת המרחב הציבורי שבו מתרחשים המעשים.
המילה הַאֵינְךָ משמעה "האין אתה", והמילה וּבְחֻצוֹת מכוונת לשווקים [מצודת ציון].
הפרשנים מסכימים כי מוקד התוכחה אינו רק בעצם המעשה, אלא באופיו הפומבי. העם אינו מבצע את חטאיו בסתר או בצנעה, אלא בפרהסיה ובלא כל בושה, לעיני כול בשווקים וברחובות [רד"ק, מלבי"ם]. יתרה מכך, הציון של ערי יהודה וירושלים מלמד כי אין מדובר בחטאים של יחידים שנעשים מתוך תאווה, אלא בפעולה קולקטיבית שבה הציבור כולו לוקח חלק במכוון כדי להכעיס את ה' [מלבי"ם].