העם הקימו מבני פולחן ומזבחות, כלומר במות, בעמק סמוך לירושלים המכונה התפת אשר בגיא בן הנם. שמות אלו מתארים את פולחן אליל המולך, שבו נהגו לשרף את בניהם ואת בנתיהם באש על גבי פסל נחושת לוהט, תוך הכאה בתופים כדי להחריש את נהמות הכאב של הילדים למען לא יתעוררו רחמי האבות, אם כי יש הסבורים שהייתה זו רק העברה סמלית במדורות. ה' דוחה פולחן אכזרי זה בשאט נפש ומצהיר כי קורבן אדם הוא דבר אשר לא צויתי מעולם, ולא עלתה על לבי לבקשו. גם הציווי בעקידת יצחק נועד לניסיון בלבד ולא לשחיטה בפועל, שכן מעשים אלו מנוגדים לחלוטין למוסריותו של ה'.
ירמיהו, פרק ז׳, פסוק ל״א
וּבָנ֞וּ בָּמ֣וֹת הַתֹּ֗פֶת אֲשֶׁר֙ בְּגֵ֣יא בֶן־הִנֹּ֔ם לִשְׂרֹ֛ף אֶת־בְּנֵיהֶ֥ם וְאֶת־בְּנֹתֵיהֶ֖ם בָּאֵ֑שׁ אֲשֶׁר֙ לֹ֣א צִוִּ֔יתִי וְלֹ֥א עָלְתָ֖ה עַל־לִבִּֽי׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.