יצא לכם פעם לשמוע על מנהג כל כך מוזר ואכזרי, עד שלא האמנתם שאנשים באמת עשו אותו? פעם, בימי התנ"ך, היו אנשים שעזבו את ה' ועבדו עבודה זרה. מרוב שהם היו שקועים באלילים שלהם, הם איבדו כל רגש של רחמים אפילו כלפי הילדים שלהם. הם בנו במות, שהן מזבחות או מבנים מיוחדים, בתוך גיא, כלומר בעמק קרוב לירושלים.
במקום הזה הם היו מקריבים את הילדים שלהם באש לאליל שנקרא מולך. המקום שבו נערך הטקס הקשה הזה נקרא התופת והוא היה ממוקם בגיא בן הנום. השמות האלה לא נבחרו סתם. השם תופת מגיע מהמילה תוף. בזמן הטקס, הכומרים של האלילים היו מקישים חזק על תופים ועושים רעש גדול, כדי שהאבא לא ישמע את הבכי של הבן שלו ולא ירחם עליו. השם הנום מגיע מהמילה נהמה, שזה קול של כאב.
ה' כועס מאוד על האכזריות הזו ואומר על המעשים האלה אשר לא צויתי. הוא מבהיר שהוא מעולם לא ביקש מאף אחד להקריב בני אדם. הוא אפילו מוסיף ואומר ולא עלתה על לבי, כלומר, בקשה נוראית כזו מעולם לא הייתה הרצון או המחשבה שלו.
אולי אתם נזכרים עכשיו בסיפור עקידת יצחק ושואלים את עצמכם: רגע, הרי ה' כן אמר לאברהם להקריב את בנו? התשובה היא שגם שם, ה' מעולם לא התכוון שיצחק באמת ייפגע. זה היה רק מבחן כדי להראות לכולם כמה אברהם ויצחק צדיקים. ה' הוא מוסרי ומלא רחמים, והוא מתנגד לגמרי למעשים אכזריים ולפגיעה בילדים.