ירמיהו, פרק ז׳, פסוק י״ח

כל בני המשפחה מתאגדים יחד למפגן פומבי של עבודה זרה תחת כיפת השמים, כאשר הַבָּנִים מְלַקְּטִים ואוספים עֵצִים, וְהָאָבוֹת מְבַעֲרִים אֶת הָאֵשׁ. במקביל, וְהַנָּשִׁים לָשׁוֹת בָּצֵק, שנקרא כך על שם סופו להחמיץ ולתפוח, כדי לַעֲשׂוֹת כַּוָּנִים, שהם עוגות מנחה שעוצבו בצורת אליל או כוכב, או שנקראו כך משום שהוכנו בכוונה ובקפידה רבה. מנחות אלו מוקדשות לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם, כינוי לשמש המולכת על הכוכבים, או לכלל צבא השמים והמלאכים. הפולחן מושלם על ידי פעולה של וְהַסֵּךְ נְסָכִים, שהיא יציקת נוזלים כקורבן לֵאלֹהִים אֲחֵרִים. כל הפעילות הזו נעשית לְמַעַן הַכְעִסֵנִי, מתוך ידיעה שאין בעבודה זו תועלת ממשית אלא כוונה ברורה לעורר את זעמו של ה'.