ירמיהו, פרק ז׳, פסוק י״ח

יצא לכם פעם לאפות עוגה יחד עם כל המשפחה? בדרך כלל זו חוויה נעימה ומשמחת, אבל כאן מתוארת תמונה משפחתית עצובה מאוד. כל בני הבית משתפים פעולה בחוץ ועובדים יחד, אבל לא למטרה טובה, אלא כדי לעבוד עבודה זרה. כל אחד מקבל תפקיד: הילדים אוספים ומְלַקְּטִים את העצים, האבות מדליקים ומְבַעֲרִים את האש, והאימהות מתחילות לָשׁוֹת את הבָּצֵק, שנקרא כך על שם מה שיקרה לו בסוף כשהוא יתפח. המטרה של כל ההכנות האלה היא להכין כַּוָּנִים, שהן עוגות מיוחדות שאפו אותן בתבניות בצורה של כוכב או של פסל. את העוגות האלה הם מקדישים למְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם, כלומר לשמש, שהם התייחסו אליה כמו אל מלכה ששולטת על כל שאר הכוכבים. כדי לסיים את הטקס, הם היו שופכים נוזלים כקורבן לאלילים, פעולה שנקראת וְהַסֵּךְ נְסָכִים. הדבר הכי כואב הוא שהמשפחה הזו יודעת שלאלילים האלה אין שום כוח באמת. הם עושים את כל זה לְמַעַן הַכְעִסֵנִי, פשוט מתוך כוונה למרוד ולהכעיס את ה'.