יצא לכם פעם לתהות מה הדבר שהכי חשוב לה' שנעשה? אולי תחשבו שזה להביא לו מתנות או לערוך טקסים מיוחדים. הנביא מגלה לנו כאן משהו מפתיע מאוד. כשבני ישראל יצאו ממצרים, ה' לא ביקש מהם מיד להקריב קרבנות. כשהנביא אומר שה' לא דיבר איתם עַל דִּבְרֵי עולה וזבח, הוא מתכוון פשוט מאוד בנוגע לנושא של הקרבנות.
הנביא מדייק ואומר לֹא דִבַּרְתִּי כדי לתאר קרבנות שאדם בוחר להביא מעצמו כנדבה, ומוסיף וְלֹא צִוִּיתִים כדי לתאר קרבנות חובה. בשני המקרים, ה' מבהיר שזה לא הדבר המרכזי. אז מה כן היה חשוב לו? התנאי הראשון והבסיסי שה' הציב לעם היה פשוט להקשיב בקולו ולהתנהג בצורה טובה. אפילו בעשרת הדיברות, שהם הבסיס של כל התורה, אין שום זכר לקרבנות.
אולי אתם שואלים את עצמכם, אם כך, למה בתורה יש כל כך הרבה מצוות על קרבנות? התשובה היא שהקרבנות הם רק כלי עזר עבורנו. ה' בכלל לא צריך אותם. הם ניתנו כדי לעזור למי שחטא לחשוב על המעשים שלו ולתקן אותם, וגם כדי להרחיק את בני ישראל מהמנהגים הרעים של עבודה זרה שהיו רגילים אליהם באותם ימים. המטרה האמיתית של הכל היא לא הטקס עצמו, אלא פשוט להקשיב וללכת בדרך ה'.