קרה לכם פעם שפגעתם במישהו, ובמקום לבקש סליחה פשוט הבאתם לו מתנה וחשבתם שזה יסדר הכל? בני ישראל התנהגו בדיוק כך כלפי ה׳. הם עשו מעשים רעים, סירבו להודות בטעויות שלהם, וחשבו שאם רק יביאו קרבנות לבית המקדש הכל יהיה בסדר. ה׳ פונה אליהם מתוך אכזבה גדולה ואומר להם משהו מפתיע מאוד. הוא מזכיר את עֹלוֹתֵיכֶם, שהם קרבנות מיוחדים שאמורים להישרף לגמרי על המזבח לשם שמים מבלי שאף אחד יאכל מהם, ואת זִבְחֵיכֶם, שהם קרבנות שמי שמביא אותם אוכל את רוב הבשר שלהם בסעודה גדולה. ה׳ אומר להם סְפוּ, כלומר תוסיפו ותחברו הכל יחד. ה׳ בעצם אומר להם לקחת את הקרבנות הקדושים שאמורים להישרף, להוסיף אותם לקרבנות שהם אוכלים בעצמם, ופשוט לאכול את הכל. ה׳ לא באמת מצווה עליהם לעשות זאת, אלא אומר זאת מתוך ייאוש. הוא מסביר להם שכל עוד הם לא מתנהגים בדרך טובה ולא חוזרים בתשובה באמת, הקרבנות שלהם לא מקובלים ולא רצויים. לכן, אין טעם סתם לשרוף את הבשר על המזבח, ועדיף שכבר יאכלו אותו בעצמם.
בני ישראל בכלל לא הביאו קרבנות שמיועדים לבקשת סליחה על חטאים, כי הם פשוט לא רצו להודות שעשו משהו רע. הם הביאו רק קרבנות שגרמו להם להיראות כלפי חוץ כאילו הם עובדים את ה׳, בזמן שהם נהנים מאכילת הבשר. ה׳ מזכיר להם שכשעם ישראל יצא ממצרים, הבקשה הראשונה שלו בכלל לא הייתה להקריב קרבנות, אלא פשוט להיות אנשים טובים, להקשיב בקולו וללכת בדרכי התורה. הקרבנות ניתנו רק מאוחר יותר, כמו תרופה שנועדה לעזור לתקן את הלב כשעושים טעות. אבל אם האדם לא מודה בטעות שלו ולא באמת רוצה להשתנות, התרופה הזו פשוט לא יכולה לעזור.