ה' פונה אל העם בלעג חריף המנפץ את האשליה כי טקסים דתיים יכולים להחליף התנהגות מוסרית. הוא קורא להם לקחת את עֹלוֹתֵיכֶם, הקרבנות שאמורים להישרף כליל על המזבח, סְפוּ – כלומר להוסיף אותם – עַל־זִבְחֵיכֶם, שהם קרבנות השלמים שהבעלים אוכלים בעצמם, וְאִכְלוּ בָשָׂר. מאחר שהעם מסרב להודות בחטאיו ומביא קרבנות רק כלפי חוץ, הרי שהם אינם רצויים לפניו, ומוטב שיאכלו את הבשר בעצמם במקום לשרוף אותו לחינם. לחלופין, ניתן להבין את המילה סְפוּ כקריאה לחדול ולהפסיק כליל את הבאת הקרבנות, שכן ללא חזרה אמיתית בתשובה הם מאבדים את משמעותם אל מול הדרישה המקורית של ה' ללכת בדרכיו.
ירמיהו, פרק ז׳, פסוק כ״א
כֹּ֥ה אָמַ֛ר יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל עֹלוֹתֵיכֶ֛ם סְפ֥וּ עַל־זִבְחֵיכֶ֖ם וְאִכְל֥וּ בָשָֽׂר׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.