קרה לכם פעם שראיתם מישהו עושה מעשה לא טוב ואז מיד בורח למקום בטוח כדי שלא יתפסו אותו? זה בדיוק מה שחלק מהאנשים עשו פעם. הם היו מתנהגים בצורה רעה מאוד, ואז ובאתם, הם היו באים מיד אל בית המקדש של ה׳. הם חשבו שרק בגלל שהם נמצאים במקום כל כך קדוש, הם מוגנים. לכן הם אמרו נצלנו, כלומר שניצלנו מכל רע ומהעונש שמגיע לנו. אבל הדבר העצוב באמת הוא מה שקרה אחר כך. בגלל שהם הרגישו כל כך בטוחים, הם אמרו לעצמם למען עשות, הם חשבו שההצלה הזו מאפשרת להם להמשיך לעשות את המעשים הרעים שלהם, שנקראים התועבות, שוב ושוב באין מפריע. במקום לתקן את ההתנהגות שלהם, הם הפכו את בית ה׳ למקום שגורם להם לחשוב שמותר להם להמשיך לחטוא.
ירמיהו, פרק ז׳, פסוק י׳
וּבָאתֶ֞ם וַעֲמַדְתֶּ֣ם לְפָנַ֗י בַּבַּ֤יִת הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר נִקְרָֽא־שְׁמִ֣י עָלָ֔יו וַאֲמַרְתֶּ֖ם נִצַּ֑לְנוּ לְמַ֣עַן עֲשׂ֔וֹת אֵ֥ת כׇּל־הַתּוֹעֵב֖וֹת הָאֵֽלֶּה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.