קרה לכם פעם שעשיתם משהו לא בסדר, ומיד רצתם להתחבא במקום שבו הרגשתם בטוחים כדי שלא יגלו? מסתבר שזה בדיוק מה שהעם ניסה לעשות. העם התנהג בצורה לא טובה מחוץ למקדש, ואז מיהר להיכנס לבית ה' ולהשתחוות. הם חשבו שברגע שהם נמצאים שם, הם מוגנים מכל עונש, ושאם הם מתפללים כולם בטח יחשבו שהם צדיקים גמורים.
הנביא שואל אותם בפליאה: האם בית המקדש הפך בעיניכם להיות מְעָרַת פָּרִצִים? המילה מְעָרַת מתארת מקום מחבוא בתוך האדמה, והמילה פָּרִצִים מתארת אנשים רשעים שעוברים על החוק. הנביא בעצם אומר להם: כמו שפושעים עושים מעשים רעים ואז בורחים להתחבא במערה מחוץ לעיר כדי שלא יתפסו אותם, כך אתם חושבים שאפשר לעשות דברים רעים ואז לבוא להתחבא בבית ה'.
אבל ה' אומר להם משפט חשוב: גַּם אָנֹכִי הִנֵּה רָאִיתִי. אולי אפשר לרמות בני אדם ולעשות את עצמנו צדיקים כלפי חוץ, אבל את ה' אי אפשר לרמות. ה' רואה בדיוק מה קורה בתוך הלב. הוא יודע שאין להם כוונה אמיתית לבקש סליחה ולשנות את ההתנהגות שלהם. להפך, לבוא לבית המקדש מיד אחרי שעושים מעשים רעים, בלי להתחרט באמת, זה דבר שמאוד מכעיס את ה'. העם היה בטוח שבית המקדש לעולם לא ייפגע רק בגלל שהוא הבית של ה', אבל הנביא מגלה להם שזו טעות גדולה, ואי אפשר להשתמש במקדש כמקום מסתור למעשים לא טובים.