קרה לכם פעם שחבר עשה משהו לא טוב, וניסיתם לבקש עליו סליחה מהמורה, אבל היא אמרה לכם שאין טעם אפילו לנסות לבקש? זה פחות או יותר מה שקורה כאן לירמיהו הנביא. בדרך כלל, התפקיד החשוב ביותר של נביא הוא להגן על עם ישראל ולבקש עליהם רחמים. אבל הפעם, בגלל שהעם התנהג בצורה רעה מאוד ומשפחות שלמות בחרו לעבוד עבודה זרה, ה' מבקש מירמיהו משהו חריג: להפסיק לסנגר עליהם.
ה' אוסר עליו להתפלל בשלוש דרגות שונות. קודם כל הוא אומר לו אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה. כלומר, התפקיד שלך עכשיו הוא רק להעיר להם ולבקש שיתקנו את המעשים שלהם, אבל אסור לך להתפלל בעבורם. לאחר מכן ה' ממשיך ואומר וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה. המילה תִּשָּׂא פירושה להרים את הקול, והמילה רִנָּה מתארת צעקה של תפילה. ה' מסביר לירמיהו שאסור לו להיות כמו שליח ציבור שמתפלל בקול רם כדי שכולם יענו אחריו. הדרגה השלישית והעמוקה ביותר היא וְאַל תִּפְגַּע בִּי. המילה תִּפְגַּע כאן לא קשורה לעלבון, אלא לבקשה והפצרה. ה' אומר לירמיהו: אל תתחנן אליי שאציל אותם רק בזכות זה שאתה נביא צדיק המבקש עליהם. ולמה ה' כל כך נחרץ? הפסוק מסתיים במילים כִּי אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ אֹתָךְ. ה' מודיע לירמיהו שאם הוא ינסה להתפלל עליהם, ה' פשוט לא יקשיב לקולו בכלל. העם חייב לקחת אחריות על המעשים שלו.