ירמיהו, פרק ז׳, פסוק י״ט

יצא לכם פעם לחשוב מי באמת מפסיד כשמישהו בוחר לעשות מעשה לא טוב? לפעמים אנשים חושבים שכאשר הם חוטאים, הם מורדים בה׳ וגורמים לו לצער או לנזק. אבל האמת היא שונה לגמרי. כשהנביא שואל הַאֹתִי הֵם מַכְעִסִים, הוא מסביר שה׳ לא באמת נפגע או כועס כמו בני אדם. ה׳ הוא מעל לרגשות שלנו, ומעשים רעים לא מזיקים לו, בדיוק כמו שמעשים טובים לא מוסיפים לו. התורה פשוט משתמשת במילה כעס כדי שנוכל להבין את הרעיון בשפה שלנו, אבל הכוונה היא לתוצאה הלא טובה שמגיעה לעולם בעקבות המעשים. אז במי החוטאים כן פוגעים? התשובה היא הֲלוֹא אֹתָם, כלומר הם פוגעים אך ורק בעצמם. המעשים הרעים שלהם פועלים נגדם, וגורמים לנזק בחיים שלהם וגם בסביבה שלהם. בסופו של דבר, התוצאה הישירה של המעשים האלה היא לְמַעַן בֹּשֶׁת פְּנֵיהֶם, כלומר ההתנהגות הזו מביאה עליהם בושה. הם מגלים שהם לא פגעו באף אחד אחר, אלא רק קלקלו לעצמם.