איוב, פרק י׳, פסוק י״ד

איוב מציג טענה נוקבת כלפי ה' על השגחתו הקפדנית והמייסרת. הוא מתלונן כי אִם חָטָאתִי, ה' מציב אותו במצב של וּשְׁמַרְתָּנִי, כלומר בחינה מדוקדקת וכליאה בתוך משמר של ייסורים מתמשכים. מנגד, יש המפרשים שמירה זו כעצם השארתו של איוב בחיים, עובדה המעוררת תהייה מדוע ה' ברא אותו בידיעה שיחטא ועתה מסרב למחול לו. השארתו בחיים תחת סבל אף הובילה אותו לחטוא במזיד ולהטיח דברים כלפי מעלה, ולכן הוא קובל שוּמֵעֲוֹנִי לֹא תְנַקֵּנִי, שכן חייו אינם מכפרים עליו אלא מעצימים את אשמתו. עם זאת, יש הקוראים סיום זה כבקשה לרחמים מאת ה', שימתין באורך רוח, יחוס על מעשה ידיו ולא יעזוב אותו לחלוטין.